לא קל להתמודד עם בן משפחה קרוב שלקה באלצהיימר. מעבר לתהליכי הזקנה הטבעיים, מחלות גופניות שונות ופגיעה הדרגתית בתפקוד – לטיפול בחולה אלצהיימר מצטרף רובד נוסף של איבוד זיכרון הדרגתי של החולה, עד כדי שהוא כבר יכול לזהות את ילדיו ונכדיו האהובים. זהו מצב רגשי קשה ולא פשוט עבור הקרובים לחולה, שנדרשים לגלות מסירות וסבלנות רבה, תוך מענק טיפול חם ואוהב והקפדה על שמירה על כבודו.
בתוך כל סערת הרגשות והכאב על מצבו של החולה, ומתוך ידיעה והבנה מצערת כי מדובר במחלה חשוכת מרפא, ישנן לא מעט המלצות ועצות שניתן ליישם לפחות בתחילת המחלה, ובכל להקל במעט על החולה, לשפר את מצב רוחו ולסייע גם למטפלים בו ליצור עבורו סביבת מחייה בטוחה ונעימה ככל האפשר:
שינה
רופאים רבים מדווחים כי השעון הביולוגי של חולי אלצהיימר נפגע ככל שהמחלה מתקדמת, דבר הפוגע ביכולת שלהם לישון בצורה תקנית. רבים מהחולים אף ישנים במהלך היום ומתעוררים דווקא בלילה, דבר הפוגע באיכות השינה הסדירה והרצופה, ומשבש, בנוסף, את סדרי היום התקינים של שאר בני המשפחה. בעניין זה חשוב שלקראת השינה תשרור בבית אווירה נעימה ושקטה, ולנסות ככך הניתן למנוע מהחולה לישון שינה ארוכה בשעות היום. במקביל, ניתן לפנות לרופא המשפחה בנושא מתן כדורי שינה.
האכלה ובישול
חולי אלצהיימר רבים גם סובלים מחוסר תיאבון או מקושי לבלוע, לחוש טעמים וריחות שונים או לבצע את פעולת האכילה עצמה. אחת הדרכים להקל על המצב היא לאכול בשעות קבועות ומסודרות, לאפשר לחולה לאכול באמצעות ידיו, אם מתקשה לאחוז בסכו"ם, ובמקרה הצורך אף לחתוך לו את המזון לחתיכות קטנות, או לטחון לו את המזון, אם מתקשה בלעיסה או בבליעה של אוכל קשה. כך או כך, אם מתעוררת בעיית תזונה, חשוב לפנות לייעוץ עם דיאטנית מקצועית כך שתתאים לחולה תפריט מאוזן ומזין הלוקח בחשבון את המגבלות השונות.
בנוסף, חולה אלצהיימר סובל כאמור מפגיעה בזיכרון ומחוסר יכולת לבצע פעולות פיזיות פשוטות. חולים שעדיין מעוניינים לבשל בעצמם מוצאים עצמם פעמים רבות טועים בכמויות המזון הרצויות או בתיבול רב יותר, וחמור מכך – מועדים לסבול מכוויות או מחתכים שונים בשל שימוש בסכין, וכן עלולים לשכוח לכבות את הגז או התנור. הרחקה של כלים חדים, כבדים ומסוכנים מסביבת המטבח כמו גם התקנת גלאי גז מהווים פתרון יעיל למצב. גם מעבר לשימוש בכיריים חשמליים, בהם אין גז ואין אש גלויה. כמובן – במידה ומצב החולה מחמיר – מומלץ מאוד לספק לו מזון מוכן או לבשל עבורו, ולא לאפשר לו יותר לבשל בעצמו.
רחצה והלבשה
מעבר לפגיעה ביכולות הקוגניטיביות, מציבה האלצהיימר אתגר לא פשוט בהתמודדות עם פעולות יומיומיות ושגרתיות. פעמים רבות החולים אינם מסוגלים (או "פשוט" שוכחים) להתקלח או להתלבש כראוי, ובכך בעצם מצויים במצב מסוכן, בו צרכיהם הבסיסיים אינם מתמלאים. הסביבה המטפלת בחולה אלצהיימר כזה, נדרשת ליצור עבורו תנאי מחיה נוחים, בעלי סדר פעילות קבוע ושגרתי, תוך שימוש בבגדים נוחים ללבישה, מוזיקת רקע נעימה, תאורה רכה ועוד.
בריחת שתן וחוסר שליטה בסוגרים
ככל שהאלצהיימר מתפתחת עולה בהדרגה חוסר היכולת של החולה לשלוט בסוגרים וכך נוצרת בריחת שתן, דבר הנובע גם מתהליכי הזדקנות טבעיים וגם משכחה או אי יכולת פיזית לגשת לשירותים בזמן. במקרים כאלו, רצוי להשתמש במגוון מוצרי ספיגה למבוגרים שיבטיחו תחושת יובש ונינוחות לאורך זמן. במקביל, מומלץ להקפיד צריכה מועטה של נוזלים לפני השינה, וכן להלביש את החולה בבגדים שניתן להסיר בקלות ובמהירות.
תזכורות כתובות
כדי למנוע חלק ממקרי השכחה בכל הקשור בתפקוד יומיומי ובביצוע מטלות הבית – מומלץ לתלות פתקים בולטים עם תזכורות, כמו "לכבות את הגז", לנעול את הדלת", וכו'… בנוסף, חשוב להקפיד כי לכל חפץ שימושי בבית יהיה מקום קבוע וברור, שיקל על מציאתו, כמו מפתח, ארנק, תיק או משקפיים וכו'. עוד מומלץ לתלות פתק גדול במקום בולט ובו מספרי טלפון של בני משפחה ואנשים קרובים.
תרגול קוגניטיבי, טיולים ומפגשים חברתיים
טיול קצר באוויר הפתוח חשוב מאוד לכל אדם, ובוודאי לחולי אלצהיימר, שנהנים מחשיפה חיונית לאור השמש ומקשר כלשהו לעולם שבחוץ. בנוסף, גם חולה אלצהיימר זקוק לחיי חברה ולקשרים חברתיים במסגרת המגבלות. חשוב מאוד לקיים איתו שיחות קלות, לתת לו להתבטא ולספר את זיכרונותיו, וכמובן להקשיב לו בכבוד ובסבלנות, גם אם דבריו לא פעם מנותקים מהמציאות. בנוסף, ניתן לברר במרפאות השכונתיות לגבי מרכזי יום, הפרוסים בכל רחבי הארץ, ומספקים כמה שעות של פעילויות מעניינות ומותאמות במסגרת חיי הקהילה. גם טיפול באמצעות מוזיקה, אמנות או מגע – עשויים להיטיב עם החולה ולשפר את מצב רוחו. עוד המלצה שכדאי להכליל בסדר היום היא תרגול קוגניטיבי תוך ביצוע פעילויות לתרגול יכולות החשיבה, כמו קריאת עיתון, שיחת חולין עם בני משפחה קרובים, שמיעת מוזיקה אהובה ביחד, וכדומה.
טיפול חיצוני: עובד זר או מוסד סיעודי?
בני משפחה רבים המטפלים באדם החולה באלצהיימר, מתמודדים לא אחד עם הדילמה האם להשאירו בבית, להעבירו למוסד טיפולי מתאים או להיעזר במטפל זר. חשוב לזכור, בשלבים המוקדמים של מחלת האלצהיימר עדיין יכול החולה לתפקד בצורה עצמאית, תוך הקפדה על סביבת מחייה בטוחה ומוכרת. בשלב הביניים החולה כבר זקוק להשגחה ולטיפול אישי במטלות החיים היומיומות, בעוד בשלבים המתקדמים סובל החולה מחוסר יכולת לתקשר עם הסביבה הקרובה ונזקק לטיפול סיעודי צמוד.
לכל אחת מאפשרויות הטיפול – עד למצב הבלתי נמנע של העברת החולה להמשך טיפול במוסד סיעודי – ישנן השלכות לא פשוטות שצריכות להילקח בחשבון, תוך התחשבות בצרכי החולה, אך גם בצרכים ובאילוצים של המטפלים בו. כל עוד הטיפול בחולה נעשה בתחומי הבית, בשבלים המוקדמים של המחלה, נדרשת הקרבה רבה מצד ילדיו ובני משפחתו, שנדרשים להיות זמינים ונכונים למלא אחר צרכיו באופן תמידי. העסקת עובד זר המתגורר בביתו של החולה, בהחלט יכול לסייע לחולה ולהקל על סביבתו הקרובה, ולהוות עבורו גורם טיפולי למילוי כל צרכיו וכן אוזן קשבת ויישום כל ההמלצות שאוזכרו לעיל. העברה למוסד סיעודי מחוץ לבית, בעיקר בשלבים המתקדמים של המחלה, היא פעמים רבות בלתי נמנעת ומהווה פתרון יעיל עבור החולה ומשפחתו, המספק את הטיפול הרפואי המתאים ביותר, תוך חיי חברה ותרבות מתאימים. אולם גם כאן יש לקחת בחשבון את מלוא ההשלכות הכרוכות בכך – הוצאה כספית, מציאת המסגרת המתאימה, הפרידה של החולה מבני ביתו ומביתו בכלל וכו'.
